איך לכתוב סיפורים שגורמים לאנשים לעצור, לקרוא ולהרגיש

קח את החוויה האמיתית מהחיים שלי: [תארו את המצב].
כתוב אותה מחדש כסיפור בגוף ראשון, תוך התמקדות במה שהרגשתי באותו רגע.
כלול את המחשבות הפנימיות שלי, הספקות, המתח, ומה שפחדתי שיקרה.
אל תכלול לקחים או עצות בשלב הזה.
כתוב בצורה שגורמת לקורא להרגיש: "זה יכול להיות אני".

הפוך את הרעיון או האמונה הזאת: [הוסף את הרעיון שלך] לסיפור קצר על רגע אחד פשוט.
כלול פרטים כמו זמן, מקום, פעולות קטנות ומחשבות.
הימנע מהסברים גדולים או מסיכומים.
הסיפור צריך להרגיש אישי וכזה שקל להזדהות איתו.

כתוב מחדש את הסיפור הזה תוך הצגה של מי הייתי לפני השינוי הזה ומי הפכתי להיות אחריו: [הסיפור שלך].
התמקד בדפוס החשיבה, בשיח הפנימי, בגבולות ובהחלטות שלי.
אל תתמקד בתוצאות או במספרים.
שמור על השינוי אמיתי ועדין, לא דרמטי.

כתוב מחדש את החוויה הזו תוך התמקדות במחשבות שמעולם לא אמרתי בקול: [החווית שלך].
כלול היסוס, פחד משיפוט, ספק וקונפליקט פנימי.
הימנע משפה מעוררת השראה.
כתוב בכנות, גם אם זה מרגיש לא נוח.

ספר את הסיפור כך שהלקח ברור דרך החוויה, ולא מוסבר ישירות: [הסיפור שלך].
אל תשתמש בביטויים כמו "מה שלמדתי", "הלקח הוא" או "את/ה צריך/ה".
תן/י למשמעות להופיע באופן טבעי בסוף.

כתוב מחדש את הסיפור הזה כך שיראו למה הגישה, התהליך או השירות שלי חשובים.
אל תזכיר הצעות, מחירים או קריאות לפעולה.
התמקד בבעיה, בשינוי הרגשי או בהבנה לפני שמגיעים לתוצאות.

תסיים את הסיפור עם משפט רפלקטיבי או קצת לא גמור.
בלי לסגור הכל באופן מוחלט.
המשפט האחרון צריך לעצור את הקורא ולגרום לו לחשוב, ולהרגיש: "זה בדיוק אני".